<h1>העיטור אות ש' שכירות</h1>
<h2>דף יא.</h2>
גרסינן בפרק [האשה נקנית] (כ"ו:) מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ואמר עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו וכו' עד ונטלו שכרן זה מזה שמע מינה דשכירות נקנה בכסף ושמע מינה מכי שכרה כחצירו דמי וקני מה שבתוכה באגב אבל בלא אגב לא קני. והא דאמרינן גבי בהמה (קידושין כ"ה:) בשוכר את מקומה מסתברא דאמר ליה אגב דאי סלקא דעתך בשכירות לחודיה קני וכחצירו משוינן ליה כי קא מיבעיא לן (קידושין כ"ז.) שדה במכר ומטלטלין במתנה מהו ואמרינן תא שמע עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו למה ליה למימר ומקומו מושכר לו למעשר תיפוק ליה דקני ליה משום שכירות דהוה ליה כשוכר את מקומו אלא לאו שמע מינה דלא קני ליה אלא באגב. ושמע מינה כי מקנינן אגב ארעא לא בעינן דליהוו ליה במתנה אלא בשכירות כל דהו קנו מטלטלין אגביה. ור' יהושע ששכרה לרבי אלעזר בן עזריה שנתן לו רבן גמליאל רשות דהא קימא לן אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר אלא אם כן נתנו לו הבעלים רשות להשאיל ולהשכיר.
<h2>דף יא:</h2>
כתב שכירות קרקע בכך וכך בשבת וכו' איך פלני בר פלני אמר לנא הוו עלי סהדי וקנו מינאי וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלני דצביתי ברעות נפשאי ואגרי ליה ביתא פלן בסימנהא ובמצרנהא בכך וכך דינרין בשתא וקבילית מניה אגר ירחא קמא וקביל עליה למפרע לי אגרא דילי בכל ירחא וירחא ולא יהא לי רשותא ולא לכל מאן דאתי מחמתי לאוסופי עליה על אגר ביתא דכתיב לעיל עד דמטי זמניה ולא לאפוקי מגו ביתא כי יהיב לי אגרא ואף על גב דאיצטריכו לי זוזי לזבוני וכדו השתא סלקית נפשאי מההיא ביתא לגמרי עד משלם זימנא ועלי ועל ירתאי בתראי לפצויי ליה ולסלוקי מעליה ומעל ירתוהי כל מאן דיקום ויטעון ויערער עליה ועל מאן דאתי מחמתיה ולאוקומי בידיה ובידא דאתי מחמתיה עד מישלם זימנא ושכירות דא שרירא וקיימא דלא להשנאה ודלא למהדר ביה בביטול כל מודעי וחומר ואחריות שטרא דנן כחומר כל שטרי שכירות דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא וקנינא מפלני לפלני על כל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה.
<h2>דף צט:</h2>
כתב שכירות קרקע בכך וכך בשבת וכו' איך פלני בר פלני אמר לנא הוו עלי סהדי וקנו מינאי וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלני דצביתי ברעות נפשאי ואגרי ליה ביתא פלן בסימנהא ובמצרנהא בכך וכך דינרין בשתא וקבילית מניה אגר ירחא קמא וקביל עליה למפרע לי אגרא דילי בכל ירחא וירחא ולא יהא לי רשותא ולא לכל מאן דאתי מחמתי לאוסופי עליה על אגר ביתא דכתיב לעיל עד דמטי זמניה ולא לאפוקי מגו ביתא כי יהיב לי אגרא ואף על גב דאיצטריכו לי זוזי לזבוני וכדו השתא סלקית נפשאי מההיא ביתא לגמרי עד משלם זימנא ועלי ועל ירתאי בתראי לפצויי ליה ולסלוקי מעליה ומעל ירתוהי כל מאן דיקום ויטעון ויערער עליה ועל מאן דאתי מחמתיה ולאוקומי בידיה ובידא דאתי מחמתיה עד מישלם זימנא ושכירות דא שרירא וקיימא דלא להשנאה ודלא למהדר ביה בביטול כל מודעי וחומר ואחריות שטרא דנן כחומר כל שטרי שכירות דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא וקנינא מפלני לפלני על כל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה.
<h2>דף קא:</h2>
גרסינן בפרק השואל המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים אין יכול להוציאו מן החג ועד הפסח בימות החמה שלשים יום ובכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש וחנות אחד כרכים ואחד עיירות שנים עשר חדש רבן שמעון בן גמליאל אומר חנות של נחתומים ושל צבעים שלש שנים ואסיקנא צריך להודיעו קתני והכי קאמר המשכיר בית לחבירו סתם אינו יכול להוציאו בימות הגשמים מן החג ועד הפסח אלא אם כן הודיעו שלשים יום מעיקרא. וכתב בעל הלכות גדולות דליתה לדרבן שמעון בן גמליאל בחנות. ותניא נמי הכי כשאמרו שלשים יום וכשאמרו שנים עשר חודש לא אמרו אלא להודיעו וכשם שהמשכיר צריך להודיעו כך השוכר צריך להודיעו דאמר ליה אי אודעתן הוה טרחנא ומותיבנא אינש מעליא. אמר רב אסי אם נכנס יום אחד בימות הגשמים מאותן שלשים יום אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח. אמר רב הונא אם בא לרבות בדמים מרבה והוא דאייקר בתי. ירושלמי תני ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פחות משתי ימים לנשואין אין פחות משלשים יום ואם השכירו לזמן ידוע והגיע זמנו אפילו בתוך ימות הגשמים הרי זה יכול להוציאו מאי טעמא כיון דידיע זמנו בטבת או בשבט כאילו הודיעו דמי. תשובה לרבינו האי בראובן דאוגר דרתא לשמעון בכך וכך זוזי לשתא ולא אדכר כמה שני ודר ביה שמעון חדא שתא ותלתא ירחי ובתר כן אמר ליה פוק מינה דבעינא לאוגורה ללוי דאנא סתמא אוגרית ושמעון אמר ליה לא נפיקנא מינה עד מישלם שתא הכי חזינן דלענין שכירות יד בעל הקרקע על העליונה ומצי לאוגורי לאחרינא דליכא בלישנא דאמר בכך וכך זוזי לשתא טפי מן הדא שתא דכל דבר שבסתם יד בעל השטר על התחתונה. ומבתר משלם שתא ליכא שכר קצוב ובשיעור אגרא יד שוכר על העליונה ואם שכרה שוה יותר מקצבת הדמים אין לו על השוכר אלא כפי הקצבה ואם הוא פחות מן הקצבה נותן לו כמה ששוה שכרו באותה שנה ובאותו מקום.
פשיטא נפל ביתא דמשכיר אמר ליה לא עדיפת מינאי. ור"ש משמע דסבירא ליה דוקא בסתם אבל לזמן ידוע לא מצי אמר. זבנה אורתה יהבה במתנה אמר ליה לא עדיפת מגברא דאתית מניה כלליה לבריה חזינן אי אפשר לאודועיה ולא אודועיה איבעי ליה לאודועיה ואי לא אפשר ליה לאודועיה אמר ליה לא עדיפת מינאי. ההוא דהוה ליה חמרא וקדיש לההיא אתתא ויהביה גו ביתא אזל לביתיה ושדר לה גיטא וגרשה אזלא היא ואגרא אגירי מיניה וביה ואותביה בשבילא אמר רב הונא בריה דרב יהושע כאשר עשה כן יעשה לו ואפילו ביתא דקיימא לאגרא ואתתא דעבידא לאוגורי פטורה דיכלה למימר ליה דמית עלאי כאריא ארבא. ירושלמי (פ"ח דב"מ ה"ט) המשכיר בית לחבירו ורצה למוכרו אמר ר' אמי לא עלתה על דעתו שימות ברעב ור' זעירא ור' אילא אמרי הכל קנוי לו אלא דו אמר ליה שבקיה עד ימלא אנקלוסיס דידיה אתא עובדא קומי ר' נסא ולא קביל עליה מה ופליגי לא אלא ברתיה דמשכיר הוה ממשכנה גבי חד רומאי ולא הוו ליה דמי לאפוקה והורי כר' אמי שימכר. וגרסינן בפסחים ירושלמי בפרק מקום שנהגו (ה"ט) בעון קומי ר' אמי נצרך לדמיו מהו אמר להון לא עלתה על דעתו שימות ברעב ורבי זעירא ורבי אילא תרוייהון אמרין מסתיוסיס כאונית היא ונקנית במקח וכו' ביומוי דרבי מנא הוה טמירא בציפורין והוו בניהון דציפוראי משכונין גבון (מדאתי) [מדאתו] מיזיל לון אפיק ר' מנא כרוז בצפרין כההיא דרבי אמי אמר לא דאנא סבר כוותיה אלא בגין דצפוראי דלא יחלטון בניהון.
המשכיר בית לחבירו המשכיר חייב בדלת נגר ובמנעול ובכל דבר שהוא מעשה אומן אבל דבר שאינו מעשה אומן השוכר עושה. תנו רבנן המשכיר בית לחבירו חייב להעמיד דלתות לפתוח לו חלונות לחזק לו תקרה ולסמוך לו קורה שוכר חייב בסולם במעקה ובמרזב ולהטיח את גגו ועל השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא ומקום מזוזה על השוכר דאפשר בגובתא דקניא.
הזבל של בעל הבית ואין לו לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירה ואסיקנא בחצר דמשכיר ותורי דאתו מעלמא מסייע ליה לרבי חנינא דאמר חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו ודוקא בחצר המשתמרת וכן הלכתא. ושברפת ושבחצר הרי אלו של בעל הבית אמר רב ששת זאת אומרת המשכיר חצירו סתם לא השכיר רפת שבה.
כתב שכירות קרקע בכך וכך בשבת וכו' איך פלני בר פלני אמר לנא הוו עלי סהדי וקנו מינאי וכתובו וחתומו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלני דצביתי ברעות נפשאי ואגרי ליה ביתא פלן בסימנהא ובמצרנהא בכך וכך דינרין בשתא וקבילית מניה אגר ירחא קמא וקביל עליה למפרע לי אגרא דילי בכל ירחא וירחא ולא יהא לי רשותא ולא לכל מאן דאתי מחמתי לאוסופי עליה על אגר ביתא דכתיב לעיל עד דמטי זמניה ולא לאפוקי מגו ביתא כי יהיב לי אגרא ואף על גב דאיצטריכו לי זוזי לזבוני וכדו השתא סלקית נפשאי מההיא ביתא לגמרי עד משלם זימנא ועלי ועל ירתאי בתראי לפצויי ליה ולסלוקי מעליה ומעל ירתוהי כל מאן דיקום ויטעון ויערער עליה ועל מאן דאתי מחמתיה ולאוקומי בידיה ובידא דאתי מחמתיה עד מישלם זימנא ושכירות דא שרירא וקיימא דלא להשנאה ודלא למהדר ביה בביטול כל מודעי וחומר ואחריות שטרא דנן כחומר כל שטרי שכירות דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא וקנינא מפלני לפלני על כל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה.
<h2>דף קב.</h2>
גרסינן בפרק השואל המשכיר בית לחבירו ונתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים ונתעברה נתעברה למשכיר. מעשה באחד ששכר מרחץ לחבירו בשנים עשר זהובים לשנה מדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני ר' יוסי ואמרו יחלקו את חדש העיבור אמר רבי אי הואי התם הוה יהיבנא כוליה למשכיר קא סבר תפוס לשון אחרון ושמואל אמר בבא באמצע החודש עסיקינן ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה עומדת ואף על גב דאתא לבסוף כוליה למשכיר ואף על גב דאפיך מיפך ואמר מדינר זהב לחדש מי"ב זהובים לשנה לא אמרינן תפוס לשון אחרון וכולו למשכיר וקימא לן כרב נחמן דמספקא ליה אי אמרינן תפוס לשון אחרון או לא והכא אמרינן קרקע בחזקת בעליה עומדת. וגבי מטלטלין כגון אסתירא מאה מעי מאה מעי אסתירא הלך אחר פחות שבלשונות דמספיקא לא מפקינן ממונא ואי תפס לא מפקינן מניה. ודוקא מילתא דלא עבידא לאגלויי אבל מילתא דעבידא לאגלויי לא דהא קיימא לן בפרק המקבל (ק"י.) פירות בחזקת אוכליהן.
בעו מיניה מרב ינאי השוכר אומר נתתי והמשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראיה אימת אי בתוך זמנו תנינא אי לאחר זמנו תנינא דתנן כל שלשים יום בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן לאחר שלשים יום בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן לא צריכא דאתי יומא דמשלם זמניה מי עביד אינש דפרע ביומא דמשלם זימניה או לא. אמר ר' יוחנן תניתוה שכיר בזמנו נשבע ונוטל שכיר הוא דרמו רבנן שבועה עליה אבל הכא שוכר מהימן ובשבועה.
<h2>דף קג.</h2>
אמר רבא אמר רב נחמן האי מאן דאוגר ביתא לחבריה לעשר שנין וכתב ליה שטרא לשוכר פרשי לה רבוותא דליכא זמן בשטרא ואמר ליה נקיטת לך חמש שנים נאמן דאמר ליה משכיר האי דכתבית לך שטרא כי היכי דלא תחזיק עלי הוא ומפרשי לה שאכלה שלש שנים וכגון שמיחה דליכא למימר דמהימן שוכר משום מגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי. ואיכא למימר שאכלה שתי שנים ואי נמי לאחר שלש שנים דכיון דאפיק שטר שכירות לא אמרינן תו מגו דאי בעי קלתיה. ואיכא נוסחאי דכתיב בהו פרעתי לך דחמש שנים ושוכר הוא דקאמר ליה הכי ומהימן דאמר ליה האי דכתבית לך שטרא כי היכי דלא אחזיק עלך הוא.
